<h1>ראב"ן סימן של"א</h1>
<h2>דף סא:</h2>
ובגד שאבד בו כלאים כשר לתכריכי המת לקברו בו דא"ר יוחנן כל לקוברו בו שרי דכתב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות. ואמר מר זוטרא האי מאן דאביד ליה חוט דכיתן בגלימא דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתקיה כוליה או לא שרי מ"ט מדאורייתא שעטנז אמר רחמנא עד שיהא שוע טווי ונוז, שוע יירפיד בלעז הצמר והפשתן יחד שועין והוא לשון וטח את הבית [ויקרא י"ד] תרגום וישוע ית ביתא, וטווי בפני עצמו שטוייתן יחד צמר ופשתים בלא שיעה לקשור בחוט את שערה, ונוז בפני עצמו כגון אם ארג חוט של פשתן בבגד צמר או אם תפר בגד צמר בחוטי פשתן או בגד פשתן בחוטי צמר, וכיון דנוז לחודיה אין בו איסור אלא מדרבנן ונתקיה מחזקינן ליה בנתיקה גמורה ושרי דספיקא דרבנן לקולא והילכתא כוותיה, מדאפקינהו רחמנא שלשתן בתיבה אחת שעטנז ש"מ אין איסור דאורייתא אלא בכולהו שוע טווי ונוז, ורבנן עשו סייג וגזרו על כל אחד לחודיה דאי שרינן חד חד לחודיה דילמא אתי למעבד כולהו. ובתשובת הגאונים מצאתי שהתפירה כאריגה דמיא ואסור לתפור בגד צמר בחוטי פשתן ופשתן בחוטי צמר.
